המכתב התקבל מטעם המחלקה המשפטית של חברת שוהר - שרותי חניה בע"מ, על חניה שלא כחוק בעיר גבעתיים, בתאריך ה- 18/02/2011 .
העניין הוא, שמעולם לא קיבלתי הודעה על כך הביתה.
לטענתם, נשלח הדו"ח בדואר רשום (במקור הונח על שמשת הרכב).
בהתחשב בכמות הדוחות שאשתי מייצרת, זה נראה די הגיוני, וגם הכתובת (מול בית קפה בגבעתיים) והתאריך (צהריי יום שישי) עושים שכל..
הגיוני גם שאשתי זרקה את הדו"ח שהונח על השמשה, והתעלמה ממנו. כל זה לא משנה את העובדה ששום התראה לגביו מעולם לא התקבלה בכתובת המגורים שלנו (אני היחיד שבודק דואר).
מבדיקה מולם, הם טוענים שמבחינת החוק הם מכוסים, והוא לא מחייב חתימה שלי, ועצם זה שהם שלחו אותו, אומר שהוא התקבל אצלי.
בדיקה מהירה גילתה לי תקנה מטומטמת מעין כמוה, תקנה 44 לתקנו סדר הדין הפלילי, המדברת על חזקת המסירה:
לא ברור לי איך אפשר להתגונן מפני החלמאות הזו..בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן...
ומ עם הדוור פספס את הפיתקית הורודה הזו של הדואר הרשום?
ומה עם מישהו גונב לי דואר מהתיבה? (לא תרחיש מופרך, התרחש משך תקופה אצל הוריי). אני צריך לקבל בגלל זה כפל קנס?
ולמה לא לשלוח לי דואר עד הדלת, באופן בו אני אחתום עליו, ואז לא תהיה סוגיה בכלל?
איך המדינה בכלל מאפשרת לרשויות העירוניות את הפירצה הזו בחוק, ובכך לגבות תספות פיגורים על קנסות, ללא יכול האזרחים להתגונן? אה, שכחתי, המדינה זה הרשוית המקומיות..
בקיצר, נראה לי שהבנתם את האבסורד.
למישהו יש מושג איך בכל זאת ניתן להוכיח, או לפחות לגרום להם להוכיח, שאכן נשלחה אליי הודעה ושאני התעלמתי ממנה?
תודה..