שרשור תגובות: הגאדג'טים שרחוקים מאיתנו...חלק ב'

חדשות ועדכונים של HT Magazine
NitzanAdato (פותח השרשור)
סמל אישי של משתמש
חבר פעיל מאוד
חבר פעיל מאוד
הודעות: 187
הצטרף: אוקטובר 2013
שם מלא: ניצן אדטו
מיקום: רמת השרון
נתן תודות: 175 פעמים
קיבל תודות: 45 פעמים

שרשור תגובות: הגאדג'טים שרחוקים מאיתנו...חלק ב'

נושא שלא נקרא #1 

למאמר: הגאדג'טים שרחוקים מאיתנו...חלק ב'

תמונה

מה דעתכם על מסך "55 במחיר שפוי של 2.26 מיליון דולר, או אולי זוג רמקולים לקולנוע הביתי שלכם תמורת 228 אלף דולר, טוב, אולי הגזמתי, אבל על אזניות ב-16 אלף דולר אני בטוח שלא תוכלו לוותר, נכון?

epony
סמל אישי של משתמש
חבר במועדון 10K
חבר במועדון 10K
הודעות: 10572
הצטרף: מאי 2005
נתן תודות: 647 פעמים
קיבל תודות: 1368 פעמים

נושא שלא נקרא #2 

הסיפור של Steinway הוא מאוד מעניין. כ"כ מעניין, שבביה"ס למנהל עסקים של הרווארד כתבו ניתוח עסקי מקיף של החברה ב-1999.

במשך כ-100 שנים זו הייתה חברה משפחתית שייצרה את הפסנתרים הטובים בעולם ללא עוררין. פסנתרים של החברה נמצאים בכמעט כל אולם קונצרטים גדול שמכבד את עצמו (בשנות ה-70 יותר מ-95% מהסולואים לפסנתר בעולם בוצעו על פסנתר של החברה!), וכן במקומות כמו הבית הלבן למשל (שזכה לקבל גרסה מיוחדת שהייתה גם הפסנתר ה-100,000 של החברה...)

שם החברה ולמעשה המותג כולו הפכו למילה נרדפת לאיכות ומצויינות חסרת פשרות (במחיר סולידי של כ-$50,000 לחתיכה).

בשל קשיים כלכליים רבים - בעיקר עקב תחרות עזה מהשוק היפני, בראשות ימאהה, יצרנית הפסנתרים הגדולה בעולם, שנהנתה מצמיחה אדירה במכירות באסיה כדי לממן חדירה אגרסיבית לארה"ב (ותמחרה פסנתרים בסדרי גודל של 50-90% הנחה לעומת Steinway), אך גם עקב ההתקדמות הטכנולוגית שבישרה על בואו של הפסנתר החשמלי - נמכרה החברה לרשת CBS בעבור 21 מיליון דולר ב-1972, שגם הייתה בזמנו הבעלים של יצרנית הגיטרות החשמליות פנדר (ושל קבוצת הבייסבול של ניו יורק, היאנקיז), וביקשה לקדם תוכניות עסקיות סביב חטיבת מוזיקה חדשה.

זה לא ממש הסתדר, וזוג אחים מבוסטון (ג'ון ורוברט בירמינגהאם) רכשו את החברה מידי CBS בשנת 1985 תמורת כ-50 מיליון דולר במטרה להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את היוקרה למותג. במקביל, הם החליטו לעשות את הבלתי ייאמן, והוציאו ב-1992 ליין מיד-מרקט של פסנתרים תחת מותג חדש בשם Boston, אשר תוכנן ע"י החברה אך יוצר במפעל ביפן, ועלה בערך חצי מפסנתר Steinway "רגיל". בהתחלה היה נדמה שההימור הזה מצליח, והמכירות קפצו תוך שלוש שנים מהתחלה צנועה של כ-2 מיליון דולר ליותר מ-25 מיליון דולר. רק מה, מכירות דגמי ההיי-אנד של החברה עדיין היוו יותר מ-90% מהכנסות החברה, כך שההצלחה הייתה קטנה יחסית.

למרות שהכיוון היה חיובי, האתגרים היו גדולים וההשקעה הנדרשת בהקמת המותג החדש ושיקום המותג הוותיק הייתה גדולה על האחים בירמינגהאם, וב-1995 הם מכרו את החברה ל-Selmer ב-100 מיליון דולר. המוזיקאים שבינינו יכירו מייד את השם, שכן זו אחת מיצרניות כלי הנשיפה הגדולות בעולם (סקסופונים, קלרינטים וכיו"ב...), אבל הסיפור יותר מעניין מזה, כי מסתבר שמאחורי סלמר עמדו שני משקיעים צעירים יחסית, מסינה וקירקלנד, אשר השלימו תוך מספר שנים כמה וכמה רכישות גדולות של יצרניות כלי נגינה בארה"ב. הם רכשו את סלמר, והשתמשו בה ב-1995 כדי לרכוש את Steinway. למותר לציין שלא היה להם שום נסיון בייצור ושיווק כלי נגינה...

מסינה וקירקלנד לא קנו רק יצרניות כלי נגינה, אלא גם מפעל בשר וחברה לייצור נייר. הם האמינו שבעזרת הידע הפיננסי שלהם, הם יוכלו לסיים את מה שהאחים בירמינגהאם התחילו - להפוך את Steinway לחברה מצליחה כשם שהיית מאה שנים קודם לכן. הם החליטו להשיק עוד מותג בשם Essex, שתומחר אפילו נמוך יותר מה-Boston שהשיקו האחים בירמינגהאם שנים ספורות קודם לכן - בעיקר בגלל שגם בחצי מחיר מ-Steinway "אמיתי", ה-Boston עדיין היה יקר מכדי להתחרות בהצלחה מול ימאהה וחברות אסיאתיות אחרות.

לצד השקת ה-Essex והפנייה לשוק רחב יותר באמצעות שלושה מותגים שתומחרו באופן שונה למדי זה מזה, מסינה וקירקלנד החליטו למנף את הערך האדיר בארה"ב ובעולם כולו של המותג Steinway. הם מכרו זכויות הפצה למותג לחברות מסחריות גדולות, ופתאום יכולתם לקנות כל דבר שרק רציתם עם המותג של Steinway מתנוסס בגאון עליו. במילים אחרות, הם הפכו את Steinway ל-"חברת מדבקה"..!

אלא מה, אם בוחרים את המוצרים הנכונים להעניק להם את היוקרה של המותג, ומקפידים על תו תקן מסויים לאיכות, אז אפשר להגדיל משמעותית את ההכנסות ממנו מבלי לזלת את שמו - לתשומת ליבם של מותגים כגון Lenco, Sansui, Metz וכיו"ב (אם כי לגביהם כנראה שרוב הסיכויים שהמותג נמכר לשימוש מסחרי ב-"מכירת חיסול" אחרי שהחברות פשטו את הרגל, ולא כחלק מאסטרטגיה למנף את הערך שלו להגדלת רווחי החברה שייסדה את המותג במקור...)!
זו בדיוק האסטרטגיה שהביאה לשיתוף הפעולה בין Steinway לחברת ההיי-אנד אודיו הדנית Lyngdorf, שמייצרת את הרמקולים (המופרכים!!) שמופיעים בכתבה זו.

האם האסטרטגיה האמיצה של מסינה וקירקלנד הצליחה? כנראה שכן, כי לפני שנה הם מכרו את Steinway תמורת כ-500 מיליון דולר לאחת מקרנות הגידור הגדולות בעולם - Paulson & Co - שידועה במיוחד כאחד מגופי ההשקעה הבודדים שהימרו נגד שוק הנדל"ן והפיננסים ב-2007-2008, והרוויחו עשרות מיליארדי דולרים בשנים אלה, בזמן ששאר הכלכלה העולמית קפצה מהצוק...

אז מה היה לנו?
חברה משפחתית נמכרת ב-20 מיליון דולר לקונצרן אמריקאי ענקי. זה מוכר אותה לאחר כ-10 שנים לזוג משקיעים פרטיים תמורת פי 2.5 מההשקעה, ואלה מוכרים אחרי עוד עשור את החברה לזוג משקיעים פרטיים אחר את החברה תמורת בערך פי 2 מההשקעה. האחרונים "סוחבים" כמעט 20 שנה, ומוכרים את החברה תמורת פי 5 מההשקעה שלהם.

מבחינת ערך ריאלי של ההשקעות הללו, ה-20 מיליון דולר של CBS היו שווים כ-55 מיליון דולר ב-1985, ככה שהם בכלל לא הרוויחו על ההשקעה. :roll:

ה-50 מיליון דולר של האחים בירמינגהאם מ-1985 היו שווים בערך 70 מיליון דולר ב-1995, אז הם עשו תשואה יפה מאוד של כמעט 50% רווח על ההשקעה שלהם ב-Steinway. (Y)

ומה לגבי מסינה וקירקלנד? הם עשו תשואה של 300% על ה-100 מיליון דולר שהם השקיעו ב-Steinway. 8)

אז פעם הבאה שאומרים לכם "מוצר מדבקה", תבדקו מה מוכרים לכם - אולי זה לא *** סיני (אגב, פסנתרי ה-Essex מיוצרים כיום בסין...), אלא Steinway בפרמיה מטורפת?? ;)

[imgbig]http://www.registration123.com/nats/201 ... 20Logo.jpg[/imgbig]

molvy
סמל אישי של משתמש
חבר במועדון HT
חבר במועדון HT
הודעות: 6718
הצטרף: מרץ 2010
נתן תודות: 1245 פעמים
קיבל תודות: 1309 פעמים

נושא שלא נקרא #3 

epony

שאפו אדיר על הסיפרו הכל כך יפה של תהפוכות החברה הזו

ותודה רבה מאוד על שינוי התדמית המסויימת של מה זה מוצרי מדבקה

קראת בשקיקה ובהנאה מרובה את מה שכתבת

uv2u
חבר פעיל במיוחד
חבר פעיל במיוחד
הודעות: 787
הצטרף: ספטמבר 2005
נתן תודות: 8 פעמים
קיבל תודות: 31 פעמים

נושא שלא נקרא #4 

מרבית הפריטים גובלים בנהיה חסרת תכלית אחר בזבוז כסף.

שלח תגובה

חזור אל “חדשות HT”